שינוי גדול מתחיל בצעד קטן

זה מתסכל ומשעמם לצפות לחופש הגדול ולשבת על הספה ולראות טלוויזיה כל היום!

 

כשהייתי בכיתה ו' עברתי חרם חברתי במשך שלוש שנים. חרם שכלל השפלות =, הצקות, התבודדות בהפסקות, עצבות ורצון עז שיום הלימודים כבר יסתיים. כך נראה יום טיפוסי במשך שלוש שנים.

 

ציטוט שינויים אצל ילדים ונוער

 

בכל פעם שהגיע היום הראשון של החופש הגדול, נמלאתי שמחה ואושר. ידעתי שמעכשיו אני אהיה בתוך הבית המוגן והאוהב שלי, חודשיים שלמים בהם ארגיש אהובה, בטוחה ושייכת.

 

אני זוכרת את כל אותם הימים בהם שכבתי על הספה בסלון צופה בכל סדרות הטלויזיה מהבוקר ועד הלילה ללא הפסקה. הטלוויזיה הייתה המכשיר שהפיג אותי מבדידותי והדמויות שבסדרות הטלוויזיה לילדים ולנוער נהפכו להיות החברים היחידים שלי.

אמא שלי הייתה נוהגת לומר לי :"לילך אולי די כבר לצפות בטלוויזיה כל היום מהבוקר עד הלילה? למה את לא יוצאת? למה את לא מתקשרת למישהי מהכיתה שתבוא לכאן או להיפך שאת תבואי אליה?
את לא יכולה להיות בתנוחה הזאת כל היום
!".

הייתי מסתכלת עליה בעיניים עצובות ואומרת: "אבל אמא – אין לי למי להתקשר, אין לי חברים, אין לי עם מי לצאת – די תעזבי אותי".

עד שיום אחד היא החליטה לעשות צעד קטן לשינוי שגרת החופש ולקחה אותי להתאוורר מחוץ לבית דבר שגרם לי להבין לקראת סוף החופש שאפשר להנות גם אם אין לך חברים קרובים שיזמינו אותך.

 

היום לאחר 20 שנה אני מבינה שהצעד הקטן שאימי עשתה הוביל אותי לשינוי גדול שגרם בהמשך להפסקת החרם.

אני יודעת מהו אותו כאב שחווה ילד שאין לו מספיק חברים.
אני יודעת כיצד מעסיק את עצמו אותו ילד בחופשים
.

מסיבה זו אני מייסדת 'נולד לצמוח'. ברצוני שהילדים האלו יעשו שינוי קטן בדרך לשינוי חברתי גדול.

בקבוצת נולד לצמוח – שינוי גדול מתחיל בצעד קטן 

שינוי גדול מתחיל בצעד קטן

זה מתסכל ומשעמם לצפות לחופש הגדול ולשבת על הספה ולראות טלוויזיה כל היום!

 

כשהייתי בכיתה ו' עברתי חרם חברתי במשך שלוש שנים. חרם שכלל השפלות, הצקות, התבודדות בהפסקות, עצבות ורצון עז שיום הלימודים כבר יסתיים. כך נראה יום טיפוסי במשך שלוש שנים.

 

בכל פעם שהגיע היום הראשון של החופש הגדול, נמלאתי שמחה ואושר. ידעתי שמעכשיו אני אהיה בתוך הבית המוגן והאוהב שלי, חודשיים שלמים בהם ארגיש אהובה, בטוחה ושייכת.

 

אני זוכרת את כל אותם הימים בהם שכבתי על הספה בסלון צופה בכל סדרות הטלויזיה מהבוקר ועד הלילה ללא הפסקה. הטלוויזיה הייתה המכשיר שהפיג אותי מבדידותי והדמויות שבסדרות הטלוויזיה לילדים ולנוער נהפכו להיות החברים היחידים שלי.

אמא שלי הייתה נוהגת לומר לי :"לילך אולי די כבר לצפות בטלוויזיה כל היום מהבוקר עד הלילה? למה את לא יוצאת? למה את לא מתקשרת למישהי מהכיתה שתבוא לכאן או להיפך שאת תבואי אליה?
את לא יכולה להיות בתנוחה הזאת כל היום
!".

הייתי מסתכלת עליה בעיניים עצובות ואומרת: "אבל אמא – אין לי למי להתקשר, אין לי חברים, אין לי עם מי לצאת – די תעזבי אותי".

עד שיום אחד היא החליטה לעשות צעד קטן לשינוי שגרת החופש ולקחה אותי להתאוורר מחוץ לבית דבר שגרם לי להבין לקראת סוף החופש שאפשר להנות גם אם אין לך חברים קרובים שיזמינו אותך.

 

היום לאחר 20 שנה אני מבינה שהצעד הקטן שאימי עשתה הוביל אותי לשינוי גדול שגרם בהמשך להפסקת החרם.

אני יודעת מהו אותו כאב שחווה ילד שאין לו מספיק חברים.
אני יודעת כיצד מעסיק את עצמו אותו ילד בחופשים
.

מסיבה זו אני מייסדת 'נולד לצמוח'. ברצוני שהילדים האלו יעשו שינוי קטן בדרך לשינוי חברתי גדול.

בקבוצת נולד לצמוח – שינוי גדול מתחיל בצעד קטן 

נגישות