סיפור אישי חלק 2- החשיבות בשמירת קשרים עם חברים

לא פשוט להיות ילדה בודדה בכיתה ו' שחשה כך לראשונה בחייה!

באמצע כיתה ו' לפני תחילת החרם, אני והחברה החדשה שלי
היינו החברות הכי טובות בכיתה- ממש בלתי נפרדות.

 

כל בוקר לפני תחילת יום הלימודים, היא הייתה מצלצלת באינטרקום, עולה למעלה, מברכת לשלום את אמי בחיוך, משחקת עם אחיי ומחכה לי שאהיה מוכנה כדי שנלך ביחד לבית הספר.
הלכנו כל יום לבית הספר יחד, גם בחזרה.

 

ביליתי את רוב שעות היום רק איתה.
כשהיא היתה מחסירה, הייתי מוצאת את עצמי לבד בכיתה ובהפסקות. התחלתי לחוש את הטעם המנוכר של הבדידות.
..

 

ציטוט כישורים חברתיים


היא נהייתה כה אהובה בכיתה, שילדים בכיתה שכבר מזמן לא דיברו איתי, שאלו לשלומה: " איפה היא? למה היא לא הגיעה?" הייתי עונה כל פעם בשמה, חיה בצל שלה

החברה התקרבה למקובלות והרגשתי לראשונה שהיא לא נהנית מחברתי. היא היתה צוחקת ומתרועעת עם המקובלים שמסביבנו
ואז הייתה חוזרת אליי בפנים עצובות וקודרות.

שאלתי את עצמי: "איפה החברה הזאת שנהנתה איתי בתחילת השנה?" ניסיתי לסייע, לעזור, להבין מה השתנה. אמנם היא בשלה.

הרגשתי פתאום כה כבד בלב. לא ידעתי מה זה. שאלתי את אימי:
"אמא, כואב לי בלב. הוא כבד לי….למה כבד לי שם?"
ולא הצלחתי להוציא את התחושה.

 

בוקר אחד לא נשמע הצלצול המוכר באינטרקום.
כשהגעתי לבד לבית הספר ראיתי אותה בחצר ושאלתי: "חיכיתי לך היום בבית שתבואי. איפה היית?" היא השיבה לי באסרטיביות ובפנים קרות: "המקובלות קיבלו אותי ואותך לא. אני לא רוצה לדבר ולשחק איתך יותר" ונטשה אותי לבד.

 

פניתי ל-2 החברות האהובות שלי מהעבר , ובחשש וכמעט ללא קול, שאלתי אותן : "אני יכולה להיות אתכן שוב בהפסקות ולשחק אתכן?"
"לא" ענו חברותיי לשעבר בניכור: "נפגענו ממך ועכשיו יש לנו חברה חדשה במקומך. אנחנו לא רוצות לשחק איתך לעולם".
זה הרגע שבו הבנתי שנותרתי לגמרי לבד ולאט לאט
הבנתי שאני חשה את תחושת המועקה שבלב.

 

היום בדיעבד, אני יודעת שהייתי צריכה להפחית את התלות שלי בחברה החדשה, לחדש קשר מבעוד מועד עם החברות לשעבר ולחפש חברות נוספות שאוכל להיות בחברתן.

 

לשמור על קשרים טובים וליצור קשרים חדשים הנם
תנאים לפיתוח ושדרוג כישורים חברתיים.

סיפור אישי חלק 2- החשיבות בשמירת קשרים עם חברים

לא פשוט להיות ילדה בודדה בכיתה ו' שחשה כך לראשונה בחייה!

באמצע כיתה ו' לפני תחילת החרם, אני והחברה החדשה שלי
היינו החברות הכי טובות בכיתה- ממש בלתי נפרדות.

 

כל בוקר לפני תחילת יום הלימודים, היא הייתה מצלצלת באינטרקום, עולה למעלה, מברכת לשלום את אמי בחיוך, משחקת עם אחיי ומחכה לי שאהיה מוכנה כדי שנלך ביחד לבית הספר.
הלכנו כל יום לבית הספר יחד, גם בחזרה.

 

ביליתי את רוב שעות היום רק איתה.
כשהיא היתה מחסירה, הייתי מוצאת את עצמי לבד בכיתה ובהפסקות. התחלתי לחוש את הטעם המנוכר של הבדידות.
..


היא נהייתה כה אהובה בכיתה, שילדים בכיתה שכבר מזמן לא דיברו איתי, שאלו לשלומה: " איפה היא? למה היא לא הגיעה?" הייתי עונה כל פעם בשמה, חיה בצל שלה

החברה התקרבה למקובלות והרגשתי לראשונה שהיא לא נהנית מחברתי. היא היתה צוחקת ומתרועעת עם המקובלים שמסביבנו
ואז הייתה חוזרת אליי בפנים עצובות וקודרות.

שאלתי את עצמי: "איפה החברה הזאת שנהנתה איתי בתחילת השנה?" ניסיתי לסייע, לעזור, להבין מה השתנה. אמנם היא בשלה.

הרגשתי פתאום כה כבד בלב. לא ידעתי מה זה. שאלתי את אימי:
"אמא, כואב לי בלב. הוא כבד לי….למה כבד לי שם?"
ולא הצלחתי להוציא את התחושה.

 

בוקר אחד לא נשמע הצלצול המוכר באינטרקום.
כשהגעתי לבד לבית הספר ראיתי אותה בחצר ושאלתי: "חיכיתי לך היום בבית שתבואי. איפה היית?" היא השיבה לי באסרטיביות ובפנים קרות: "המקובלות קיבלו אותי ואותך לא. אני לא רוצה לדבר ולשחק איתך יותר" ונטשה אותי לבד.

 

פניתי ל-2 החברות האהובות שלי מהעבר , ובחשש וכמעט ללא קול, שאלתי אותן : "אני יכולה להיות אתכן שוב בהפסקות ולשחק אתכן?"
"לא" ענו חברותיי לשעבר בניכור: "נפגענו ממך ועכשיו יש לנו חברה חדשה במקומך. אנחנו לא רוצות לשחק איתך לעולם".
זה הרגע שבו הבנתי שנותרתי לגמרי לבד ולאט לאט
הבנתי שאני חשה את תחושת המועקה שבלב.

 

היום בדיעבד, אני יודעת שהייתי צריכה להפחית את התלות שלי בחברה החדשה, לחדש קשר מבעוד מועד עם החברות לשעבר ולחפש חברות נוספות שאוכל להיות בחברתן.

 

לשמור על קשרים טובים וליצור קשרים חדשים הנם
תנאים לפיתוח ושדרוג כישורים חברתיים.

נגישות